פסק-דין בתיק רע"א 18946-05-10

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב מיום 11.4.10 (כב' השופטת ורדינה סימון) בה נתקבלה בחלקה בקשת רשות להתגונן שהגישו המבקשים במסגרת תובענת המשיב שהוגשה נגדם על סך 1,957,238 ש"ח.

במסגרת ההחלטה נושא הבר"ע ניתנה למבקשים רשות להתגונן בטענות שעניינן חיוב המבקשים בסכומים אשר אינם משקפים נכונה את מצב החשבון בבנק, ובטענות לגבי אמינות סכום התביעה (לציין שעל פיה האמור בבר"ע ניתנה למבקשים במסגרת החלטה קודמת מיום 13.5.09 רשות להתגונן גם בטענת התיישנות ובטענה לפיה ההסכם מיום 25.12.00 בטל).

כמו כן ניתנה במסגרת ההחלטה נושא הבר"ע רשות להגן מותנית בהפקדה של 20,000 ש"ח בטענות הבאות:

טענות לפיהן הפר עימם המשיב הסכם בע"פ בנוגע להעמדת הלוואות גישור בריבית מוסכמת.

טענות לגבי חיוב בחשבון הבנק בריבית מופרזת שלא על פי צו הריבית. הרשות להגן בטענה זו הותנתה בתנאי מצטבר נוסף של המצאת תצהיר המפרט מהו סכום הריבית המרבי שניתן היה לצבור לפי צו הריבית ומהו הסכום בו חויב החשבון ביתר.

בטענות לגבי חיוב חשבון הבנק של המבקשים בכפל ריבית על יתרת חובה בגין פיגורים בתשלום ההלוואה והן על יתרת החובה בעו"ש. הרשות להגן בטענה זו ניתנה בכפוף לתנאי מצטבר נוסף של המצאת תצהיר המפרט במקביל את החיוב הכפול בריבית באותה תקופה כמפורט בהחלטה.

בנוסף, נקבע בהחלטה נושא הבר"ע שלא ניתנת רשות להתגונן בטענות המבקשים כלדקמן:

בטענה לפיה גרם המשיב באמצעות כונסת הנכסים בתיק הכינוס לנזק כספי בהליכי המימוש של הבניין.

בטענה לפיה המשיב השתהה בהגשת התביעה מה שהביא לניפוח יתרת החוב על ידי צבירת ריבית.

בטענה לפיה המשיב פתח בהליכי הכינוס בניגוד להוראות שטר המשכנתא מאחר וגבה ביתר בניגוד לשטר המשכנתא וכן מימש את שטר המשכנתא גם לגבי חלקה שלא נכללה בו.

בטענה לפיה גרם המשיב למכירת הבניין בהפסד רב ובשיעור נמוך באופן ניכר ממחירו הריאלי.

בטענה לפיה גרם המשיב בהתנהלותו לביטול הסכמות למכירת הבניין או חלקו וגרם לתפיחת החוב.

בכל הנוגע למעמד העזבון כנתבע, הודיע המשיב בתגובתו לבר"ע כי במסגרת דיון מיום 26.5.11 בתיק קמא הבהיר ב"כ המבקשים שלא הוגשה בקשה למתן צו ירושה או בקשה לקיום צוואה בעניינו של המנוח יוסף ציביאק ז"ל אולם שעל פי צוואה שהשאיר המנוח, המשיבה 2 היא היורשת הבלעדית של כל עזבונו. כמו כן הודיע המשיב שלפיכך ניתנה הסכמתו למחיקת עזבון המנוח מהתביעה העיקרית, כאמור בפרוטוקול שצרף ובהחלטה שצורפה המורה על מחיקת התביעה כנגד המבקש 1 ועל כך שהתביעה תישאר רק כנגד המבקשת 2.

בנסיבות אלו לא היה מקום לצירוף העזבון כמבקש בבר"ע.

לאחר שעיינתי בבר"ע בהחלטה נושא הבר"ע ובתגובת המשיב לבר"ע, החלטתי לדחות את הבר"ע וזאת בכל הנוגע לחלק של ההחלטה המתנה בתנאים הנ"ל את הרשות להתגונן ביחס לטענת הפרת ההסכם בע"פ בנוגע להעמדת הלוואות גישור בריבית מוסכמת, לטענות בדבר חיוב בריבית מופרזת ובדבר כפל ריבית (סעיפים 4, 6, 7להחלטה).

הלכה היא כי שיקול הדעת הרחב באלו תנאים תינתן רשות להתגונן מסור לערכאה הדיונית, היושבת על המדוכה בוחנת את הבקשה לרשות להגן ולפניה נפרשת התמונה הרחבה של הסכסוך. ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בשיקולי הערכאה הדיונית כאשר ניתנה רשות להתגונן (ראו גם: ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל פ"ד נט(3) 41, 47).

העניין הנדון אינו מצדיק חריגה מהכלל. בית המשפט שמע את הצדדים לפניו ואת חקירת המצהיר מטעם המבקשים, וקבע כי ביחס לטענות אלו הגנת המבקשים אינה עונה על חובת הפירוט הנדרשת שנקבעה בפסיקה כגון דא, ושהיא קלושה מאד ובין היתר בהיותה בניגוד למסמכים בכתב ושאינה מתיישבת לכאורה עם מכתב ששלחו המבקשים לב"כ הבנק בעניינים אלו.

למרות זאת הסתפק ביהמ"ש בחיוב בהפקדה כאמור, ובתנאי של המצאת תצהיר לגבי חלק מהטענות הנ"ל כמפורט לעיל - כתנאי למתן רשות להגן ביחס לטענות אלו.

החלטתו סבירה ומיישמת לכאורה את אמות המידה שנקבעו בפסיקה בכגון דא, לרבות ביחס לסכום  ההפקדה ובשים לב לסכום התובענה. מה גם שמתיק קמא עולה לכאורה שביחס לטענה שבסעיף 4 להחלטה הופקד הסכום שנקבע כתנאי למתן רשות להגן בה.